שתי אוניות. שני סופים. זו הגרסה המעמיקה של הסיפור הימי של באקו, בנויה למי שרוצה את ההנדסה ולא את תקציר השיא. כל המסלול נשען על שאלה אחת: מה קורה לכלי שיט כספי כשחייו הפעילים נגמרים?

סקירת הטיול

התשובה הראשונה היא שימור. אתם עולים על סוראחני, מכלית כספית משנת 1957 שהוסבה למוזיאון האוניות של באקו, ויורדים עד הסוף: מתחת לסיפון, דרך מגורי הצוות, אל חדר המכונות שבו המכונות עדיין במקומן. מדריך המוזיאון הרשמי מלווה את המסלול.

התשובה השנייה היא המתנה מתמשכת. עשרים דקות דרומה, בית הקברות לאוניות בביבי-הייבט מחזיק את כלי השיט שאיש לא פירק: אוניות אזרבייג'ניות שיצאו משירות, עדיין צפות במעגניהן, מחלידות במקום שבו נקשרו בפעם האחרונה — חלקן כבר שנים.

אונייה שניצלה וצי שפשוט נעזב, על אותו קו חוף, באחר צהריים אחד. קחו מצלמה שאתם באמת אוהבים.

עובדות מהירות

  • משך: כשלוש שעות וחצי, או כארבע וחצי עם ארוחה
  • אוניות בתוכנית: 2 — אחת בעלייה על הסיפון, אחת לצילום מהרציף
  • גישה במוזיאון: מתחת לסיפון, מגורי צוות, חדר מכונות, גשר פיקוד, מציאות מדומה
  • זמן על סוראחני: כשעה וחצי
  • זמן בבית הקברות: כשעה, מתוזמן לפי האור
  • קבוצה: קטנה — חדר המכונות לא מכיל קבוצות גדולות
  • כניסה למוזיאון: כלולה

שלב ראשון — סיור מודרך במוזיאון האונייה סוראחני (כשעה וחצי)

מעל הסיפון: האונייה והצי

מתחילים על הסיפון הראשי, עם האונייה עצמה. סוראחני נבנתה ב-1957 ופעלה בים הכספי במסגרת הצי הסובייטי, ומאוחר יותר במסגרת חברת הספנות הכספית — ASCO של היום. היא הובילה תזקיקי נפט על פני ים סגור, בלי גאות ושפל, בלי גלי אוקיינוס ובלי יציאה קלה החוצה.

הנדסת האוניות הכספית פתרה בעיה מוגדרת: שוקע רדוד, מטען כבד וסופות חורף אכזריות מול אבשרון. המדריך עובר על תכנון הגוף, על התפוסה ועל המסלולים שהאונייה עשתה. באקו–אסטרחן. באקו–טורקמנבאשי. באקו–אנזלי.

מתחת לסיפון: מגורי הצוות והאונייה העובדת

ואז יורדים למטה. את החלק הזה רוב המבקרים באוניות מוזיאון לא רואים לעולם. הסיור לוקח אתכם דרך הסיפונים הפנימיים — תאי הצוות, חדר האוכל, המטבח, והמעברים הצרים שהפכו מכלית למקום מגורים לשבועות שלמים. רוב האבזור מקורי, וקנה המידה קטן ממה שמצפים.

כאן בדיוק השיט הכספי מפסיק להיות מושג מופשט.

חדר המכונות

חדר המכונות הוא לב הסיור. המכונות, לוחות הבקרה והמכשור נשארו במקומם. המדריך מסביר את מערכת ההנעה, את מערכות הדלק ואת האופן שבו המהנדסים באמת הפעילו את האונייה, ותצוגות אינטראקטיביות מאפשרות לכם לעבוד על הבקרות.

לכל מי שמתעניין בהנדסה ימית, החדר הזה לבדו מצדיק את הסיור.

גשר הפיקוד, ניווט ותצוגת המציאות המדומה

מסיימים למעלה, על גשר הפיקוד. הנושא כאן הוא ניווט: מפות, מכשירים, והאופן שבו צוותים התמודדו עם הים הכספי לפני מיקום לוויני. תצוגת המציאות המדומה של המוזיאון מעמידה אתכם על המים — שחזור של הפלגה כספית מנקודת המבט של תא ההגה, וזה הכי קרוב שרוב המבקרים יגיעו לניווט מכלית סובייטית.

כרטיס הכניסה ומדריך המוזיאון הרשמי כלולים.

שלב שני — בית הקברות לאוניות בביבי-הייבט (כשעה)

על הרציף

הניגוד מורגש מיד. סוראחני שומרה, וכלי השיט האלה פשוט נעזבו. אוניות מטען, גוררות, ספינות תמיכה ימית וספינת קידוח עומדות במעגניהן, עדיין צפות, עדיין קשורות לרציף, ומקבלות את צבע קרקעית הים.

הן אינן מפורקות, וזה מה שהופך את האתר לחריג. הוצאת אונייה מסחרית משירות היא יקרה, וכושר הפירוק בים הכספי מעולם לא הדביק את מספר כלי השיט שמגיעים לסוף חייהם — דפוס נפוץ בכל מרחב ברית המועצות לשעבר. לכן גופים שיצאו משירות נשארים בנמל האחרון שבו עבדו, לפעמים שנים ולפעמים ללא מועד.

זהו אזור נמל ותעשיית נפט פעיל ולא טיילת, ולכן הגישה מתואמת מראש והקבוצה נשארת יחד. בדיוק בגלל זה ביקורים מודרכים מתקרבים יותר מביקורים עצמאיים, שמוגבלים בדרך כלל לתצפית ממסגד ביבי-הייבט.

זיהוי גופי האוניות

המדריך עובר על מה שנמצא ממש מולכם. בין האוניות שתועדו באתר: גנרל סלימוב, ניזאמי, אשוג אלסקר, גנרל מהמנדארוב וגהרמאן חסנוב — כמה מהן נקראות על שם דמויות צבאיות אזרבייג'ניות ואייקונים תרבותיים, ובהם המשורר ניזאמי גנג'אווי מהמאה ה-12 והאשוג אלסקר מהמאה ה-19.

ההרכב משתנה ככל שאוניות מגיעות ומדי פעם אחת מפורקת. צלמים תיעדו את אותם גופים באותם מעגנים שנה אחר שנה, וזה חלק ממה שהעניק למקום את המוניטין שלו. חלק מתפקידו של המדריך הוא לספר לכם מה הייתה כל אונייה, מה היא הובילה, ומתי בערך הפסיקה לעבוד.

יש כאן גם דפוס רחב יותר: מקבץ נפרד וגדול יותר של אוניות מחלידות תועד זה מכבר על חופי האי נארגין (בויוק זירא), עמוק יותר במפרץ באקו.

צילום

זהו אתר הצילום התעשייתי החזק ביותר בחוף האזרבייג'ני. חלודה, קורוזיית מלח ומבנה-על מקרוב, עם מים כספיים חלקים מתחת והשתקפויות שמכפילות כל גוף אונייה.

אחר הצהריים הוא החלון הטוב ביותר — האור הופך את החלודה לנחושת והמים מאחוריה לכסף. המדריך מכיר את העמדות על הרציף שעובדות ויתאם את העצירה לאור ככל שלוח הזמנים מאפשר.

אופציונלי — ארוחת דגים על חוף ביבי-הייבט (כשעה)

הארוחה נמצאת דקות ספורות מהמעגנים, ישירות על המים. מסעדת דגים יושבת על חוף ביבי-הייבט כשהים הכספי ממלא את החלון: דג כספי על הגריל, מזטים אזרבייג'ניים, תה בסוף. קוטום ולוונגי, מנת הדג הממולא שאזרבייג'ן מפורסמת בה, נמצאים בדרך כלל בתפריט.

צלמים לוקחים אותה לא פעם במכוון: מעבירים בה את אור הצהריים השטוח, וחוזרים לגופי האוניות כשהשמש יורדת.

מה כלול

  • כרטיס כניסה למוזיאון האונייה סוראחני
  • מדריך המוזיאון הרשמי לכל אורך הסיור מתחת לסיפון
  • גישה לחדר המכונות, לסיפוני הצוות, לגשר הפיקוד ולתצוגת המציאות המדומה
  • מדריך Tourister צמוד לכל היום
  • רכב פרטי ממוזג
  • איסוף והחזרה למלון במרכז באקו
  • גישה מתואמת לרציף וסשן מודרך מורחב בבית הקברות לאוניות
  • מים מינרליים, דלק, חניות ואגרות דרך

מה לא כלול

  • ארוחה במסעדת הדגים — תוספת אופציונלית, או תשלום ישירות בשולחן
  • הוצאות אישיות וטיפים
  • עלייה על סיפון או כניסה לכלי שיט כלשהו בבית הקברות לאוניות. האוניות האלה אינן פתוחות למבקרים; התחנה היא צפייה וצילום מהרציף. כלי השיט היחיד שנכנסים לתוכו בסיור הזה הוא סוראחני.
  • הטסת רחפנים — המרחב האווירי החופי של באקו מוגבל
  • ביקור בתוך מסגד ביבי-הייבט — התחנה הזו נמצאת בטיול ארבע התחנות

למי הטיול הזה מתאים

מתאים לכם אם אתם מצלמים נושאים תעשייתיים, מתעניינים בהנדסה ימית או בספנות סובייטית, או מצאתם את סיור העיר הרגיל שטחי מדי.

כנראה לא מתאים אם אתם מעדיפים גיוון על עומק — טיול ארבע התחנות מכסה יותר שטח — או אם סולמות תלולים ופתחים צרים מהווים בעיה.

מידע מעשי

משך. כשלוש שעות וחצי, או כארבע שעות וחצי עם הארוחה. לצילום מומלצת יציאת אחר הצהריים.

נגישות. הסיור מתחת לסיפון עובר בסולמות תלולים ובפתחים צרים ולא ניתן להתאים אותו. הרציף מישורי.

גודל קבוצה. קטן. חדר המכונות וסיפוני הצוות לא מכילים קבוצות גדולות.

לפני שיוצאים. קראו את המדריך שלנו לבית הקברות לאוניות בביבי-הייבט, או עיינו בכל טיולי הים הכספי בבאקו.